Tzipi Harel
עריכה ועיצוב גרפי

תרנגול בודד

 

תַּרְנְגוֹל בּוֹדֵד בְּעִירִי
קְרִיאָתוֹ מִדֵּי בֹּקֶר בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי.
בִּתְמִימוּתוֹ, חָשַׁב לְעַצְמוֹ, הִנֵּה
כַּרְבָּלְתִּי מַאֲדִימָה וּכְמוֹ בַּזִּירָה, הַרְבֵּה
יֵינוֹת גְּרָנָדָה אֶשְׁתֶּה,
מִלְחָמָה וְאַהֲבָה אֶעֱשֶׂה
בִּטְפָרַי, עוֹלָם בִּגְרוֹנוֹ אֹחַז.

​

בַּחֲלוֹמוֹתָיו הָיָה נֶשֶׁר
יָאק וְאַיִל בֶּן קַרְנַיִם

לֹא יָדַע, כִּיהוּדִי נוֹלַד וְחֶרֶב
עַל צַוָּארוֹ
וּשְׁמוּעוֹת שֶׁהִגִּיעוּ לְאָזְנָיו
עַל שְׁחִיטָה לֹא הֶאֱמִין.

הַבֹּקֶר נָדַם קוֹלוֹ לְפֶתַע, וַעֲדַיִן
אֶשְׁמַע קוֹל זְרִיחָה
קוֹל קְרִיאָתוֹ
וְקוֹל הַכְּאֵב נוֹתָר מְדַמֵּם.

​​

​

​כמה דם צריך – הוא השם שבחרה חנה ורדי לספר שיריה הנוכחי. ללא סימן שאלה, מותירה אותנו חנה עם הרגשה של ספק אומרת ספק שואלת – כמה דם צריך. שלוש מילים בשפה העברית שכל הוויית החיים והחידלון טמונה בהם: כמה דם צריך בשביל לחיות. כמה צריך בשביל למות.

חנה כמובן אינה מכמתת כמויות, אלא היא מעבירה את משמעות ה-הרבה, ההמון, האינסוף. את האוויר הממלא את בית החזה – משתהה לפני נשיפתו, ומשתאה נוכח העוצמה של כל מה שטמון במסע החיים.

שפע השירים העצום החולש על כל תחומי החיים ונחשף לאורך תריסר שערי הספר אמור לכאורה להשביע את רעבוננו ולהרוות את צימאוננו כקוראי שירה, אך למרבה הפלא – ככל שקוראים וחווים את שיריה של חנה, מתעוררת השאיפה ונֵעור הצורך – – לגמוע עוד מהמעיין הבלתי נדלה; לחוות עוד את נפלאות הבריאה והיצירה, שכן מרגע שהרגשת את חיוּת הדם הזורם בתוכך, לא תרצה לחדול – ולא תחדל מלרְצות.

ואחרי כל זאת, לא נותר אלא להיכנס לתוך השירים – לקרוא כל מילה ולחוש את טעמה, לא לפספס שום הברה. להתענג על ציוריה של חנה הפותחים את השערים ומדברים אף הם בשפתם, ולחבר את הכול לכלל יצירה אחת – שהיא ספר השירים הזה. שהיא חנה ורדי, והיא האדם באשר הוא אדם.

​​​

ציפי הראל

עורכת

​​​