הוצאת פיוטית, 2019
על הספר מאת שושנה ויג:
ליוויתי את תהליך הפקת הספר מהשלבים הראשונים, כשכותרת הספר "יללות ונביחות" נהגתה עוד בטרם נשלם הקובץ, והיוצרת השתעשעה ברעיונות ובמשמעויות שצמחו מהם. כשקראתי את השירים, ידעתי שלפניי ספר שונה, שבו בוראת המשוררת עולם שפתי מובחן, והדייקנות, המאפיינת את שיריה, מתגלה גם בספר זה.
המשוררת נודדת בשדות סמנטיים בין העולמות הסובבים אותה. הציורים הלשוניים בשיריה שאובים מעולמה כאדם, כאישה וכאם. בספר זה מתגלה יוצרת בשלה המגביהה את חיי היום יום לכדי יצירות ליריות, יוצרת שיודעת לזקק את המבנה הפואטי של האידיאות שלה למראות שמתקיימים בהם דואליות ותעתוע.
צילומי חיות הבית האהובות לצד השירים הם רובד נוסף, שדרכו אפשר לזהות ביוצרת את יכולתה לחבר נקודות מבט שונות למהות אחת.
את הספר חותם מאמר הגות מאת ד"ר נורית צדרבוים "פני השיר כפני הכלב – יללות ונביחות, זה הקול!" המאמר מעלה היבטים נוספים, מתוך עיון מושכל בספר, אשר מעמיקים את הקריאה בו.
דברים על עטיפת הספר, מאת טל איפרגן:
לא במקרה נפתח ספר שירה מקורי זה בשיר "כולנו", שבו אנו מואנשים ככלבלבים של החיים הזקוקים לליטוף של חסד. מכאן, נחשף לפנינו ספר שירה אלגורי המעניק היבט אחר לתפיסת המציאות. הספר כתוב בחוכמה, לרוב עם קריצה, ומתוך ראיית חיים עמוקה, התבוננות והקשבה.
לנו, ניתנת ההזדמנות ללמוד דרך עיניהם של כלבים וחתולים, על אודות השקט ועוצמתו, על היות הדרך – בית, ועל קרבת האדם לעצמו ולזולתו. הדימוי "קור כלבים" זוכה להעצמה רבה, כמו גם החמלה האנושית "להקשיב למישהו שבוכה על עולם שנשפך".
לינקים:
-
עיון בספר "יללות ונביחות" מאת חיים יחזקאל | סלונט, 26 בפברואר 2020
-
פני השיר כפני הכלב - נביחות ויללות זה הקול! מאת ד"ר נורית צדרבוים | News1,
3 במרץ 2024.
שירים מתוך
"יללות ונביחות"
כולנו
כֻּלָּנוּ כְּלַבְלַבִּים
שֶׁל הַחַיִּים
מְצַפִּים לְלִטּוּף, לְמִלָּה
טוֹבָה
לְסִימַן אַהֲבָה
לְמִישֶׁהוּ שֶׁיִּפְתַּח
אֶת שַׂק הַבּוֹנְזוֹ שֶׁלּוֹ
וִיכַבֵּד אוֹתָנוּ
בִּמְנַת שֶׁפַע קְצוּבָה
אַחַר כָּךְ נְכַשְׁכֵּשׁ בַּזָּנָב
וְנַמְשִׁיךְ – –
לְהַאֲמִין בֶּאֱלֹהִים
טבע ההכרה
אֵינֵךְ צְרִיכָה לִטְעֹם
אֶת הָאֶבֶן
וְלֹא לְהִכָּווֹת עוֹד בָּאֵשׁ
אַתְּ כְּבָר יוֹדַעַת שֶׁגַּם אֲוִיר
הוּא חֹמֶר – –
רַק תְּנוּדוֹת הָרוּחַ, מוּל
הַפַּחַד הַמְּשַׁתֵּק, עוֹשׂוֹת אֶת הַהֶבְדֵּל
בֵּין חַי לְדוֹמֵם
לְעוֹלָם לֹא תֵּדְע
אֵיךְ מַרְגִּישִׁים הַמַּיִם
אִם לֹא תִּכָּנְסִי
לְעֹמֶק הַחַיִּים
הדרך
כְּשֶׁאַתְּ נֶעֱלֶמֶת
כְּהֵלֶךְ זָר
בִּרְחוֹבוֹת אֲבוּדִים
חוֹמֶקֶת כְּחָתוּל צֶ'שְׁיר
לְשָׂדוֹת נְטוּשִׁים
הַשְׁאִירִי אַחֲרַיִךְ
שֹׁבֶל שִׁיר, קְצֵה חוּט
אֲנִי, שֶׁיַּזְכִּיר
כִּי הַדֶּרֶךְ הִיא בֵּיתֵךְ
הליכה
מְהַלֶּכֶת בְּנָתִיב צַר
בֵּין זִכְרוֹנוֹת
מְהַתְּלִים
לְחֶזְיוֹנוֹת אֶפְשָׁרִיִּים
בְּכָל פְּסִיעָה, נִתְלֶשֶׁת
רֶגֶל מֵהַקַּרְקַע
שְׁנִיָּה,
שׁוֹמֶרֶת עַל אֲחִיזָה
מְהַלֶּכֶת בִּידִיעָה
שַׁבְרִירִית, חוֹלֶפֶת
כִּי הוֹוֶה הוּא רַק תְּשׂוּמַת הַלֵּב
לַמִּרְוָח
שֶׁבֵּין צַעַד לְצַעַד