הוצאת נצר, 2024
על הספר:
בספר הפרוזה החדש של ציפי הראל "הגשם אינו ממציא סיפורים" עשרה סיפורים מקוריים ומרתקים, שהמאפיין המשותף להם הוא הדינמיקה ביחסי נשים־גברים – הן בממד האישי של מערכות היחסים שבינה לבינו והן בממד החברתי־מגדרי. דמויות הנשים בסיפורים חושפות את זהותן האישית והחברתית; זהו תהליך בירור עצמי מתוך מודעוּת והתבוננות אמיצה על הכוחות הפנימיים הפועלים בנו, וחקירה הכרתית של נשים בעלות אמירה ועוצמה ייחודית.
סגנון כתיבתה של הראל סוריאליסטי וסימבולי. היא חוצה את גבולות הדמיון ומשלבת בעלילות מראות פנטסטיים מפתיעים, עד כי נדמה שמיטשטשים ההבדלים שבין פנטזיה למציאות.
בקו פואטי שמאפיין גם את שיריה, היוצרת מזקקת את מילותיה ומדייקת בבניית העלילות, תוך שהיא טומנת בסיפורים רמזים מטרימים ומשאירה לקורא לעקוב אחר ההקשרים הנבנים לאורך הסיפור. כחלק מטכניקת טשטוש או הדגשת הזהוּת, היוצרת בוחרת את שמות הדמויות מתוך כוונה, ובחלק מהסיפורים מסתירה את שמותיהן, כשהיא מכוונת את הקורא לתצפית אוניברסלית על האישה.
לספר מבנה של חמישה חלקים. כל חלק פותח ב'מילת מפתח', כעין קוד רעיוני טרום־הקריאה של צמד הסיפורים שלאחריו, והזמנה לקורא לחשיבה על אידאה מסוימת. הסיפורים סוחפים ברצף ההתפתחויות, ובסיומם – המפתיע לרוב.
הראל מתגלה כמספרת סיפורים קצרים שובי־לב, מעוררי דמיון ומחשבה.
לינקים:
-
סקירת הספר "הגשם אינו ממציא סיפורים" מאת עמיקם יסעור | בין סגול ובין תכלת,
גיליון 25, אביב 2024, 30 באפריל 2024
-
"שמלת כלולות" מתוך "הגשם אינו ממציא סיפורים" | סלונט, 17 במאי 2022
"הגשם אינו ממציא סיפורים"
אחיזת עיניים (אחרית דבר) מתוך "הגשם אינו ממציא סיפורים"
היא אינה זוכרת מתי בדיוק הייתה הפעם האחרונה שהסתכלה במראה. אותה פעם שבה התבוננה עמוקות בעצמה, וכל כך נבהלה ממה שראתה עד כי עיניה יצאו מחוריהן.
כמעט יצאה מדעתה. באינסטינקט של שנייה מיהרה לתפוס אותן ולהחזיר אותן למקומן, אבל כבר היה מאוחר מדי. מאוחר מכדי לתקן. הנזק היה בלתי הפיך. עיניה נותרו בכפות ידיה, מתבוננות בה במבט נוּגֶה ואומלל.
כך הסתובבה מאותו יום, פניה ריקות ועיניה אחוזות בידיה.
זה לא פשוט לחיות עם עיניים בידיים, ודאי לא כשאלו לוטשות בך מבטים בכל פעולה ובכל תנועה. והבכי, הו כל הבכי הזה, לא הועיל ולא הקֵל במאום. ממילא לא יכלה לנגב את הדמעות.
כמה פעמים כמעט אמרה נואש, ובכל פעם מחדש הרימה ידיים בניסיון לראות איזה שהוא אופק – –
עברה מרופא לרופא בתקווה למצוא פתרון או לפחות שֵׁם לאותה נכות מוזרה. התפללה שמישהו יזהה, יאבחן או יגדיר. שוטטה בין רבנים, מגידי עתידות, קוראות בקפה, קלפים, כף יד... מה לא. ניסתה להיאחז בכל שמועה, בכל ניב או ביטוי בתקווה להגיע, אם לא למַרפא, לפחות להכרה.
"את יכולה לראות את הדברים כמעט מכל זווית ראייה," ניסו האנשים הטובים לעודד אותה, "לראות את הדרך עוד לפני שהלכת בה, את הבורות לפני שאת נופלת לתוכם. אפילו לחרא את יכולה להסתכל בעיניים."
שום דבר מאלה לא ניחם אותה. כל שרצתה היה לסגור לתמיד את הפער בין מה שיָכלה להשיג בעיניה לבין מה שיָכלה לתפוס בידיה. אולי – בין מה שהיה בידיים שלה לבין מה שלא.
כך זה נמשך עד אותו ערב ששינה את חייה.
ישבה מרותקת בשורה הראשונה באולם, סוקרת במבטיה את הגלימה המהודרת ואת הכובע השחור הבוהק על ראשו. ידיה עקבו בדריכות אחר אצבעותיו שנעו בזריזות עצומה כשטרף את הקלפים.
כשביקש מתנדבת מהקהל, לא חשבה פעמיים. מבלי לחכות להזמנה, קפצה ממקומה ועלתה בריצה לבמה.
"תעצמי עיניים," ביקש.
היא קפצה בחוזקה את כפות ידיה וישבה מול הקהל בעלטה מוחלטת. הוא רכן מעט והניח את כפות ידיו על ידיה, כשהוא ממשש אותן בעדינות. "כשאגיע לחמש, תפקחי אותן," הִפנט אותה קולו העמוק, "אחת... שתיים... שלוש... ארבע... חמש..."
לאט־לאט פקחה את עיניה – כפות ידיה היו פרוסות בשלווה על ברכיה, מבלי שהסגירו דבר מהתדהמה שפשטה בהן עד לפני שנייה. היא התבוננה בהן אחוזת־פליאה, תוך שהיא מניעה קלות את אצבעותיה.
"איך עשית את זה?" מלמלה, "איך עשית את זה?"
"מישוש... מימוש... הכול בראש!" אמר הקוסם בחיוך רב־משמעי. הוא הסיר את הכובע מעל ראשו והניח אותו בתנועה אצילית על ראשה, "את רק צריכה לשחרר."
הקהל יצא מגִדרו. שריקות וצעקות נשמעו מכל עבר. מבולבלת, נרגשת, מחפשת את המילים... התרוממה מהכיסא והתבוננה בקהל הרב שנעמד על רגליו והריע במחיאות כפיים סוערות.
היא נופפה קלות במגבעת לְאוֹת מחווה וקדה בפניהם קידה ממושכת. מייד כשהזדקפה, מצאה את עצמה עומדת בצומת רחוב הומה אדם; חבורת אנשים מקיפים אותה ומקשיבים לה קשב רב כשהיא מגוללת בפניהם את סיפור חייה.
אבל, אתם, אם תפגשו במקרה אישה עם עיניים גדולות המציצות מתחת למגבעת שחורה, אל תתפתו להאמין לסיפוריה. דעו שגם היא – כמו הכול – רק אחיזת עיניים.
רשימת הסיפורים
-
דרך הואלס (הכיסא)
-
המניפסט
-
הקבצן
-
ברית אחים
-
שמלת כלולות
-
פשוט והד
-
שלושה צעדים וטריקה
-
כמה זמן יכולה להימשך דקה?
-
הגשם אינו ממציא סיפורים
-
אחיזת עיניים (אחרית דבר)
-